דנג”צ 95 / 4601 חי יוסף סרוסי נגד בית-הדין הארצי לעבודה והמוסד לביטוח לאומי
רקע עובדתי
מר יוסף סרוסי עבד תקופה ממושכת בקופת חולים כללית. בחודש מרס 1990 עזב את עבודתו בקופת חולים, לאחר שנבחר לכהן כסגן וממלא מקום ראש המועצה המקומית בירוחם, בשכר, כאשר במשך כל תקופת כהונתו, שולמו למוסד לביטוח לאומי דמי ביטוח בגינו, כ”עובד”.
עם סיום כהונתו במועצה, ביקש מר סרוסי לחזור ולעבוד בקופת חולים, אך זו סירבה לקבלו. מר סרוסי נשאר מחוסר עבודה ופנה אל המוסד לביטוח לאומי בבקשה לקבלת דמי אבטלה, אולם בקשתו נדחתה, בטענה, כי בתקופה בה כיהן כסגן ראש מועצה אין לראותו כ”עובד”.
מר סרוסי פנה אל עו”ד אבי כהן ז”ל, שלקח על עצמו לייצגו, ללא שכר, וזאת במשך למעלה משש שנים, בהן נדחה בשלוש הערכאות אשר דנו בעניינו, עד שלבסוף, הערכאה הרביעית, בדיון נוסף בבג”צ, נענתה בחיוב לבקשתו של מר סרוסי לקבלת דמי אבטלה.
הדיון בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע
עם קבלת החלטת המוסד לביטוח לאומי בה נדחתה בקשתו לדמי אבטלה, פנה מר סרוסי אל בית הדין האזורי בבאר שבע וביקש לערער על ההחלטה. בית הדין, בראשות כב’ השופט אזולאי (תב”ע נג/15-02) דחה את התובענה, בקובעו, כי סגן ראש מועצה בשכר, אינו מוכר כ”עובד” על פי משפט העבודה, ולפיכך, אינו זכאי לדמי אבטלה.
על קביעה זו ערער מר סרוסי לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.
הדיון בבית הדין הארצי לעבודה בבית הדין הארצי, טען עו”ד אבי כהן, כי נכון לפרש את הביטוי “עובד” לעניין ביטוח אבטלה באופן רחב יותר מהפירוש בהקשרים אחרים וציין בנוסף, כי בחוק הביטוח הלאומי אין פטור מפורש מתשלום דמי ביטוח אבטלה לגבי סגן ראש רשות מקומית, הממלא את תפקידו בשכר, ולכן, יש לזכות את מר סרוסי בדמי אבטלה.
בית הדין הארצי, בהרכב של חמישה שופטים בראשות כב’ הנשיא גולדברג ז”ל, דחה את הערעור ברוב דעות וחזר על ההלכה לפיה, נושאי תפקידים מכוח חוק, דוגמת מר סרוסי, אינם עושים זאת מכוח קשר חוזי, היוצר את זכויותיהם וחובותיהם אלא מכוח החוק או המעמד, כ”נבחר ציבור” ולפיכך, אין לראות בהם “עובדים” לפי הגדרת משפט העבודה. בית הדין הוסיף, כי אף המחוקק לא ראה את ראשי הרשויות המקומיות וסגניהם בשכר כ”עובדים”, ולכן הסדיר את גמלאותיהם בחוק מיוחד.
על קביעה זו עתר מר סרוסי לבית המשפט העליון, בשבתו כבית דין גבוה לצדק.
הדיון בבית הדין הגבוה לצדק
בעתירתו לבית הדין הגבוה לצדק ביקש מר סרוסי באמצעות עו”ד אבי כהן, כי בית המשפט, יתערב בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה ויזכה את מר סרוסי בדמי אבטלה.
בפסק דינו, שב בג”צ וחזר על הכללים המנחים אותו במידת ההתערבות הראויה בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה וציין, כי, ככלל, לא יתערב בג”צ אלא אם נתגלתה טעות משפטית מהותית, והצדק מחייב התערבותו, לאור הנסיבות.
לגופו של עניין, ציינה כב’ השופטת ט. שטרסברג כהן בדבריה, כי:
“טענותיו של בא כח העותר שובות את האוזן ואת הלב, שכן, מהבחינה החברתית, נטיית הלב היא לפרש “עובד” לצורך דמי אבטלה בצורה מרחיבה, באופן שנבחר ציבור, אף שתפקידו הוא פועל יוצא של ‘מעמד’, והקשר בינו לבין “מעבידו” בא לו מכח החוק ולא מכח חוזה עבודה, יזכה גם הוא בדמי אבטלה אם ייפלט מעבודתו ויימצא מחוסר עבודה.. אולם דומה, שתפיסה רעיונית זו, איננה נחלתו של המחוקק, שלא זיכה נבחר ציבור בזכאות לדמי אבטלה.”
בג”צ שב על ההלכה בדבר “נבחרי ציבור”, כפי שנפסקה בבית הדין הארצי, וציין כי על הלכה זו נמתחה ביקורת ובית הדין אף היה ער לה אך לא מצא לנכון לסטות מהלכותיו בעקבותיה.
עו”ד אבי כהן הוסיף וטען, כי כל אותן הלכות שבהן נפסק כי נושא תפקיד מכח חוק אינו נכלל בגדר ‘עובד’, לא נקבעו במקרים שהתייחסו לנושא דמי אבטלה, אלא לנושאים אחרים, שעניינם יחסי עבודה. לפיכך, אין לאמץ אותן הלכות למקרה הספציפי של מר סרוסי.
בית הדין הגבוה לצדק נדרש לטענה בטענה וקבע כי:
“…גם אם לא נחה דעתנו מאי הענקת דמי אבטלה לנושאי תפקיד מכח חוק, ומאי הכללתם בגדר ‘עובדים’ למטרה זו, לא די בכך על מנת שאנו נעניק להם זכאות זו, כאשר המחוקק נמנע מעשות זאת מטעמים ומשקולים שלא ברור כלל כי בידינו הכלים לבדוק אותם”.
בסופו של יום, דחה בג”צ את העתירה, פה אחד.
על פסק-דין זה נתבקשה, וניתנה, רשות לקיומו של דיון נוסף.
דיון נוסף בג”ץ 4601/95 חי יוסף סרוסי נגד בית-הדין הארצי לעבודה
בית דין גבוה לצדק, שב ודן, הפעם בהרכב של שבעה שופטים, ופסק, כי מר סרוסי זכאי לדמי אבטלה.
עיקר ההנמקה לפסק הדין של שופטי הרוב ניתנה על ידי הנשיא אהרון ברק ועיקרה נסב על תפישת המושג “עובד” בהקשרו של חוק סוציאלי, כחוק הביטוח הלאומי וזאת בהתאם לטיעונים אשר הועלו על ידי עו”ד אבי כהן, בשם מר סרוסי.
הנשיא ברק ציין, כי כיום, המושג “עובד” הינו מושג מורכב הכולל בחובו מבחנים שונים, שיש ליתן להם משקל שונה. למונחים “עובד” ו”מעביד” אין מובן אחד ויחיד, החל בכל חלקי משפט העבודה.
הדיבור “עובד” ו”מעביד”, המופיע בחוק הביטוח הלאומי, צריך להתפרש על רקע היעדים הסוציאליים שאותם ביקש חוק הביטוח הלאומי להגשים. יעדים אלה משתנים מסוג ביטוח אחד למשנהו, על-פי התכלית המונחת ביסוד סוג הביטוח הנדון. אין להם, למונחים אלה, משמעות אחת ויחידה במסגרת חוק הביטוח הלאומי.
מהו המובן שיש ליתן לדיבור “עובד” ו”מעביד” לעניין ביטוח אבטלה הנדון בחוק הביטוח הלאומי?
נקודת המוצא הינה כי המבחן העיקרי לקיום יחסי עובד-מעביד הוא מבחן מעורב, שבמרכזו עומד מבחן ההשתלבות, הקובע כי אדם הוא עובד אם הוא משולב “במפעל” ואין לו עסק משלו המשרת את ה”מפעל” כגורם חיצוני. ההשתלבות ב”מפעל” נעשית באמצעות קשר חוזי. בהעדרו, אין יחסי עובד ומעביד. מכאן הסיק בית-הדין הארצי לעבודה כי מי שמבצע עבודה במסגרת תפקיד שהוטל עליו על-פי דין, אינו “עובד”, מכאן גם הגישה, כי מי שפועל כנבחר – גם אם בחירה זו מקורה במשפט הפרטי ולא מכוח חוק (כגון מזכיר מועצת פועלים) – אינו בגדר “עובד”.
בג”צ קבע כי ביטוח אבטלה הוא ביטוח סוציאלי. ככל ביטוח סוציאלי הוא בא לבטח בפני סיכון של חוסר ביטחון סוציאלי, הנגרם בשל הפסקה או צמצום ההכנסה הכספית הרגילה. הסיכון המבוטח בביטוח אבטלה הוא אובדן ההשתכרות בשל אבטלה. מטרתו של הביטוח הינה הגנה על רמת חייו של המובטל. הביטוח נועד גם לאפשר למובטל פרק זמן סביר למצוא עבודה חלופית, בלא שייאלץ להסכים, מחמת היעדר הכנסה, להצעת העבודה הראשונה.
התכלית המונחת ביסוד ביטוח אבטלה אינה מתיישבת עם הגישה, לפיה מי שהועסק מכוח הדין אינו מבוטח בביטוח אבטלה. גם מי שמועסק מכוח הדין – כגון העותר שלפנינו – איבד את מקור מחייתו לאחר שנאלץ לעזוב את עיסוקו; גם על רמת חייו שלו יש להגן; גם על קיומו שלו בכבוד יש לשמור. האופן שבו החלה ההעסקה אינו רלוונטי כלל לצורך בתמיכה למי שאיבד את פרנסתו.
לפיכך, קבע בית המשפט העליון, כי סגן ראש-מועצה מקומית, שאיבד את מקור פרנסתו, מגיע ביטוח אבטלה כמו לכל מועסק אחר במועצה המקומית, וזאת, גם אם על-פי הדין הכללי נדרש קיומו של חוזה לשם הכרה באדם כעובד, וגם אם חוזה כנדרש אינו מתקיים במקרה של אדם המתמנה על-פי חוק.
במשפט העבודה, שמורה לדנג”צ סרוסי הבכורה, כפסק הדין הראשון, שהחל כסכסוך במשפט העבודה והסתיים בדיון נוסף בבית המשפט העליון, בשבתו כבית דין גבוה לצדק.
בשנים מאז ניתן, אוזכר דנג”צ סרוסי בכ-30 פסקי דין מאוחרים של בית המשפט העליון. תוצאה זו, מביאה את דנג”צ סרוסי בקהלם של פסקי דין משמעותיים, שניתנו במהלך השנים על ידי בית המשפט העליון ומלמדת על מידת ההערכה לה זוכה פסק הדין על ידי שופטי בית המשפט העליון. לאחרונה, אזכר בית המשפט העליון את דנג”צ סרוסי בעניין מתן גוטר (ע”א 10961/04המוסד לביטוח לאומי נגד מתן גוטר ואח’, טרם פורסם, ניתן ביום 6.9.2006). (ע”א 10961/04).
צפייה בפסק הדין המלא צפייה בפסק הדין המלא