ע”א 10961/04 המוסד לביטוח לאומי נגד מתן גוטר ואח’
בית המשפט העליון הכריע במחלוקת בין המוסד לביטוח לאומי לעובדי חברה שפורקה בשל חדלות פרעון, וקבע לראשונה כי דמי ההודעה המוקדמת נכללים בגמלה לה זכאים עובדי חברה שפורקה. בכך, דחה בית המשפט העליון ערעור שהוגש על ידי המוסד לביטוח לאומי וקיבל את עמדת עובדי חברת קומגייטס בע”מ לשעבר שיוצגו על ידי עורכת הדין אפרת דויטש.
בית המשפט העליון קבע כי הפיצוי עבור הודעה מוקדמת קרוב להוות מעין שכר. בכך אימץ בית המשפט העליון את גישתה של כבוד השופטת אלשיך מבית המשפט המחוזי בתל-אביב ואת גישתו של הנשיא המנוח מנחם גולדברג, לשעבר נשיא בית הדין לעבודה. את פסיקתו מנמק בית המשפט בטעמים רבים, בין היתר, נכתב בפסק הדין, כי נסיון החיים מלמד, כי חלק ניכר מהעובדים אינם מוצאים עבודה מייד, ודמי ההודעה המוקדמת משרתים באופן ישיר וברור את התכלית הסוציאלית – למנוע את נפילת העובד ל”תהום הנשיה” (תרתי משמע) של קופת הפירוק.
עוד מוסיף בית המשפט העליון כי חובת תשלום דמי ההודעה המוקדמת מעוגנת בהוראות חוק הודעה מוקדמת, ולכן יש כיום, מטבעם של דברים, מקום רחב יותר להתייחס לדמי ההודעה המוקדמת כאל חלק מרשת הבטחון הסוציאלי לו זכאי העובד. תקופת ההודעה המוקדמת נועדה לאפשר הן לעובד והן למעביד להתכונן לסיום היחסים ולחפש מקום עבודה או מעביד חלופיים, ועל כן תשלום דמי ההודעה המוקדמת מאפשר לעובד תקופה סבירה בה הוא ממשיך להשתכר למחייתו ויש בידו אפשרות לחפש מקום עבודה חלופי.
פסק הדין ניתן על ידי כבוד השופט רובינשטיין, על דעת כבוד השופט ריבלין וכבוד השופט לוי.
