מאמרים
ביום 15.10.2007 נתקבל בכנסת ונכנס לתוקף תיקון לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: "החוק").
נוכח חשיבות התיקון, ולאור הרלוונטיות הרבה הטמונה בסעיפים החדשים שהוספו בחוק עבור מגוון רחב של נותני שירותים, מוכרים ויצרנים (להלן: "עוסקים" או "עוסק"), מצאנו לנכון לעדכנכם בעיקרי התיקון וההוראות המרכזיות שהוספו לחוק במסגרתו, כדלקמן:
1. ככלל, עיקרו של התיקון הוא הענקת הזכות לצרכנים לתבוע בבתי המשפט "פיצוי לדוגמא" מעוסקים אשר הפרו הוראות ספציפיות בחוק. פיצוי לדוגמא הינו פיצוי שעל מזיק לשלם לניזוק בסכום שאיננו משקף הערכה של הנזק שנגרם לצרכן בפועל בעקבות העוולה שבוצעה (ובכך הוא שונה מה"פיצוי" הרגיל שנפסק בבית המשפט והמצריך את הוכחתו), אלא בא להעניש את המזיק על התנהגותו המזיקה. למעשה, מטרת המחוקק בקיומם של פיצויים לדוגמא היא בבסיסה הרתעתית, לחנך את הציבור נגד מעשים הראויים לגינוי, ובד בבד- ליתן תוקף לזכויות ראויות של הצרכן.
2. על פי התיקון לחוק, בית המשפט רשאי לפסוק פיצויים לדוגמא בסכום של עד 10,000 ₪, ובמקרים של הפרה חוזרת, או הפרה בנסיבות חמורות, אף יותר מכך- עד לסכום של 50,000 ₪, במקרים של הפרות סעיפי החוק השונים, אשר הבולטים שבהם הינם:
2.1.1. מקרה של צרכן אשר ביקש להחזיר מוצר (שלא עקב פגם), בהתאם למדיניות החזרת הטובין של העוסק, אולם העוסק סירב לפעול לפי מדיניותו וסירב להחזיר לצרכן את התמורה בעבור הטובין.
2.1.2. מקרה של עוסק אשר לא הציג מודעה המפרטת את מדיניותו לגבי החזרת הטובין, או, לחילופין, לא הציגה באופן הקבוע בחוק, ועקב כך, לא נתן לצרכן אפשרות להחזיר לו את הטובין ולא החזיר לו את מלוא התמורה ששילם בעבור הטובין.
2.1.3. מקרה של צרכן אשר ביקש מעוסק שיתקן קלקול שנתגלה בתקופת האחריות למוצר או שיספק לו חלקי חילוף לשם התיקון, והעוסק סירב לעשות כן ללא תשלום, בניגוד לחוק.
3. המחוקק מוצא לנכון להעניק הגנות יתרות לצרכן, על מנת להתגבר על כוחו העודף של העוסק, בין היתר בשל קשיים רבים שיכולים להיקרות בדרכו של הצרכן בנסיון לממש את זכויותיו בבית המשפט (קשיי הוכחה, פערי מידע וכיו"ב), ועל מנת ליצור בקרב העוסקים הרתעה מפני ניצול חולשתו של הצרכן ומהפרת הוראות החוק.
4. חשוב להבין שפסיקה של פיצויים לדוגמא כנגד עוסק – אין משמעותה כי המדינה לא תפתח בהליך פלילי בשל אותה עילה. יחד עם זאת, במידה שבסופו של דבר יפתח הליך כזה, בית המשפט יתחשב בכך שנפסקו כנגד אותו עוסק פיצויים לדוגמא.
5. אין בסקירה תמציתית זו כדי למצות את מלוא הוראות החוק ו/או התיקון.
כללי
בחודש מרץ 2004 מינה יו"ר הרשות לניירות ערך ועדה מייעצת (להלן: "ועדת גושן" או "הועדה") על מנת שתתייחס למבנה ולמתכונת הראויים של "הממשל התאגידי" בישראל. ביום 12 במרץ 2006 הגישה ועדת גושן את הדין וחשבון שגיבשה ליו"ר הרשות. בעיקרו של דבר, הצורך בגיבוש כללים נוצר על רקע מגמה של הפחתת סיכון שהסתמנה בקרב משקיעים החוששים שכספם לא יושקע כראוי. המטרה בגיבוש הכללים היתה ליצור כלי בקרה ומניעה חשוב בהתנהלותו של התאגיד ובדיווחיו על-פי דין.
קוד הממשל התאגידי שגובש מהווה, למעשה, אוסף של עקרונות וכללים המגדירים כיצד ראוי שחברות ציבוריות תתנהלנה בהיבטי הניהול, הבקרה והפיקוח. לעיתים, עקרונות אלו שונים מהדין הקיים, אך אין הם באים להחליפו או לתקנו, כי אם להוות נדבך נוסף לדין המחייב, כפי שיפורט להלן.
המלצת הועדה היא שתוטל על חברות ציבוריות דרישת גילוי בדבר אימוצן (או אי-אימוצן) את המלצות הועדה, במסגרת דיווחיהן לרשות ני"ע. נכון להיום טרם נקבע חיוב בדין למתן גילוי כאמור. ואולם, בהנחיית הרשות לניירות ערך שפורסמה בחודש יולי 2007, הוצגה מתכונת גילוי אחידה מוצעת המתייחסת להמלצות ועדת גושן. בהנחיה נקבע, כי התייחסות החברה לגילוי האמור הינו בדו"ח הדירקטוריון, וכי מתכונת הגילוי נתונה לשיקול דעת החברה ואינה מחייבת. במסגרת ההנחיה צורפה טבלה אשר מפרטת בעמודה אחת את המלצות ועדת גושן, בעמודה שניה את התיחסות החברה לשאלת אימוץ כל הנחיה והנחיה, בעמודה נוספת, שלישית במספר, מפורט היכן מעוגן האימוץ (תקנון, החלטת דירקטוריון).
יש להדגיש כי הנחיות אלו הן בגדר הצעה בלבד, ואינן מחייבות. יחד עם זאת, ישנה, לדעתנו, חשיבות רבה להנחיות אלו ולהמלצות ועדת גושן, משום שהן מצביעות על מגמת הרשות לניירות ערך ביחס לנושאים השונים המפורטים בהמלצות.
המלצות הועדה מתייחסות בעיקרן לנושאים הבאים: הרכב הדירקטוריון ועבודתו, הרכב ועדת הביקורת ועבודתה, אופן אישור עסקאות עם בעלי שליטה, יצירת מנגנוני בקרה לחברה, וכן המלצות בענין כינון בית משפט המתמחה בדיני חברות וניירות ערך.
בשל חשיבות הדברים, מצאנו לנכון להביא לעיונכם סקירה קצרה ולא ממצה של ההמלצות המשמעותיות של ועדת גושן בנושאים הרלוונטיים לעבודת הדירקטוריון וועדת הביקורת בחברה:
1. הרכב הדירקטוריון
1.1. הועדה ממליצה על מינוים של "דירקטורים עצמאיים"- דירקטורים אשר ועדת הביקורת קבעה לגביהם שהינם עצמאיים, קרי, שאופי הקשרים שלהם עם החברה, בעלי השליטה ונושאי המשרה בה מאפשר להם להגשים את תפקיד הדירקטוריון כגוף המפקח על ניהול עסקי החברה.
1.2. ייקבע כי מתוך חברי הדירקטוריון בחברה יכהן מספר מינימום של דירקטורים עצמאיים וחיצוניים.
1.3. יו"ר הדירקטוריון לא יכהן בתפקיד אחר, לרבות תפקיד המנכ"ל,בחברה או בחברה אחרת שבשליטתו. 1.4. יש לדאוג להפרדת סמכויות ברורה בין המנכ"ל ליו"ר הדירקטוריון.
1.5. נושאי המשרה הכפופים למנכ"ל החברה לא יוכלו לכהן כדירקטורים.
1.6. חברי הדירקטוריון, לרבות יו"ר הדירקטוריון, ימנעו מלתת הוראות למנהלים הכפופים למנכ"ל.
2. כשירות הדירקטורים
2.1. כל אחד מהדירקטורים ידרש להצהיר כי הוא בעל הכישורים והזמן הדרושים למילוי תפקידו כראוי.
2.2. על הדירקטוריון להבטיח תחלופה של חברי הדירקטוריון מעת לעת.
3. ישיבות הדירקטוריון
3.1. בתחילת כל שנה יקבע הדירקטוריון את תדירות הישיבות המינימלית לשנה הקרובה.
3.2. מעת לעת, על הדירקטוריון לערוך ישיבות שבהן המנכ"ל ודירקטורים אחרים המכהנים בתפקידי ניהול אינם נוכחים.
4. ועדת הביקורת
4.1. רוב חברי ועדת הביקורת יהיו דירקטורים עצמאיים כהגדרתם לעיל בסעיף 1.1, ויו"ר הועדה יהיה דירקטור חיצוני.
4.2. רוב חברי ועדת הביקורת יהיו בעלי יכולת לקרוא ולהבין דוחות כספיים.
4.3. החברה תדאג לתכנית הכשרה על בסיס קבוע לחברי ועדת הביקורת.
4.4. המלצות בענין הקוורום הדרוש לדיון בועדת הביקורת.
4.5. המלצות שונות ביחס להתנהלות ועדת הביקורת, מועדי כינוסה, תפקידיה וסמכויותיה.
4.6. המלצות בענין תפקידי ועדת הביקורת בתהליך אישור הדוחות הכספיים של החברה, ובין היתר המלצה שועדת הביקורת תקיים דיון מקדים בדוחות הכספיים, ושדירקטוריון החברה ידון בהמלצות ועדת הביקורת טרם אישור הדוחות.
4.7. אחת לשנה יבחנו ועדת הביקורת והדירקטוריון את האפקטיביות של פעילות ועדת הביקורת.
4.8. ועדת הביקורת תבחן ותאמץ הסדר שיאפשר לעובדי החברה להעלות בבטחה הסתייגויות ותלונות באשר לכשלים אפשריים בהתנהלות החברה.
5. הצהרת מנהלים
המנכ"ל ונושא המשרה הבכיר בתחום הכספים בחברה יידרשו לחתום על הצהרת מנהלים בענין התנהלותם באישור הדוחות הכספיים, והחברה תצרף הצהרות אלו לדוחותיה הכספיים התקופתיים והרבעוניים.
כללי
לאחרונה חלה מגמה של הקשחה משמעותית מצד הרשות ביחס לכהונתם של דירקטורים בחברות ציבוריות וביחס לאחריות כבדת המשקל בה הם נושאים מתוקף תפקידם. כך למשל, ביום 11.7.2007 ערכה הרשות לניירות ערך (להלן: "הרשות") כנס בנושא "אחריות הדירקטורים בחברה ציבורית". במסגרת התכנים שעלו על סדר היום בכנס, ביקשה הרשות להבהיר את עמדתה בנושא.
התמורות בהתייחסות של גורמי אכיפת החוק לאחריותם של דירקטורים, מתרחשות על רקע פרשיות שונות שאירעו בשנה האחרונה, כאשר הבולטת בהם הינה פרשת פלד-גבעוני. בהקשר זה הוזכרו התוצאות הקשות של הפרשה, וה"תמרורים" הבולטים שהציב בית המשפט, והרשות בעקבותיו, באשר לתפקידם ואחריותם של הדירקטורים. ראויים לציטוט הדברים שהשמיע בהקשר זה בית המשפט, בגזר הדין שניתן בפרשה במרץ 2007:
"המסר הזה, שצריך להיות צלול ובהיר: יידע כל דירקטור, כי יכול הוא לכהן כך, רק אם הוא ניחן בכישורים המתאימים. כהונתו איננה פרס בעבור שירותים שנתן בעבר, איננה גמול על נאמנות למאן דהוא או היכרות עימו ואף איננה לצורך התנסות בתחום חדש או זר לו. וגם זאת עליו לדעת- אם יחטא באלה וכיוצא בזה יפעל שלא כדרך שהיה פועל בה דירקטור סביר, הוא עלול לתת את הדין בגין תקלות שיגרום או קלקלות שיטול בהן חלק. הוא עלול, כדי להגן על הציבור מפניו, גם להיפסל מכהונה בעתיד, כפי שקובע החוק".
{תפ (ת"א) 40213/05 מ"י נ' רחל טולדנו}
להלן סקירה קצרה של הדגשים והקביעות השונות שעלו במסגרת הכנס על-ידי דוברי הרשות, כדלהלן:
דגשים כלליים
1. ניתנו דגשים רבים בנוגע לאחריותם של הדירקטורים לכל נושא שעובר תחת ידיהם בחברה. במסגרת זו, על הדירקטור לדאוג באופן אקטיבי לכל פעולה או החלטה שמובאת להחלטת הדירקטוריון, ואסור לו לקבל כל פעולה או החלטה כמובנת מאליה. נדרש ממנו להתעניין, לברר ולהקשות בכל סוגיה שמובאת לפתחו. פאסיביות של דירקטור עלולה להיות בעייתית.
2. בענין כשירותם של דירקטורים, בעיני הרשות, דבר ברור הוא שכל דירקטור בחברה ציבורית צריך לדעת לקרוא ולהבין דו"חות כספיים, אף אם אין חובה שתהיה לו מיומנות חשבונאית.
3. כהונה של דירקטור חסר כשירות מהווה כשלעצמה אי מילוי חובת הזהירות. העדר כשירות מקצועית של דירקטור איננה פוטרת אותו מחובותיו כדירקטור.
התנהלות הדירקטורים והדירקטוריון
4. חובה למסור הודעה מסודרת על קיומה של ישיבת דירקטוריון זמן סביר לפני קיומה, בשים לב לכמות ומורכבות החומר שעל הדירקטורים לקרוא כהכנה לישיבה. אין להקל ראש בהכנה שעל הדירקטורים לערוך לקראת ישיבות הדירקטוריון. גם קביעת הנושאים שעל סדר יומה של הישיבה תיעשה בהתאם לכמות המידע ומורכבות הנושאים הנדונים.
5. הרשות מצאה לנכון להדגיש כי גם עניינים שהואצלו ע"י הדירקטוריון לועדות הדירקטוריון השונות אינם בבחינת "שגר ושכח". לדירקטור קיימת אחריות פרקטית לעניינים שהם בסמכות ועדה או שהועברו לטיפולה של ועדה.
6. על הדירקטור מוטלת חובה לפקח על ביצוען של החלטות שאושרו ע"י הדירקטורים, ובכלל זאת בדיקה בדבר פערים, אם ישנם, בין ההחלטה והביצוע.
7. חובת הזהירות של דירקטור הקבועה בסעיף 252 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "החוק"), נושאת בחובה גם נקיטת אמצעים סבירים לקבלת מידע בדבר כדאיות כל עיסקה שמובאת לאישור הדירקטוריון, או כל מידע אחר רלוונטי להבנת ההחלטה המתבקשת.
8. כאשר דירקטור בוחן דו"חות כספיים עליו לוודא כי המידע המשתקף בהם עולה בקנה אחד עם הדרך שבה הוא מבין ומעריך את התנהלות והחלטות החברה, ולבחון את ההגיון הכלכלי העולה מהם.
9. למרות שעל-פי סעיף 266 לחוק, זכאותו של כל דירקטור להעסקת יועץ מקצועי על חשבון החברה משתכללת במקרים מיוחדים בלבד, בהם מדובר בנושא מורכב אשר לדירקטוריון אין את המידע הנדרש לגביו- הדירקטור נדרש להציע מינוי יועץ מומחה.
10. בהתאם לסעיף 278 לחוק, אסור לדירקטור שיש לו ענין אישי באישור עסקה כלשהי להיות נוכח בישיבת הדירקטוריון שבמסגרתה הובאה העיסקה לאישור. הרשות מדגישה כי במקרה כזה על הדירקטור "להיעלם" לחלוטין מאותו חלק של הישיבה בה נדון הענין האישי, ולא להופיע לסירוגין כפי שקורה, לא אחת, במקרים כאלה בחברות ציבוריות.
11. דירקטור שיש לו יסוד סביר להניח שעומדת להתבצע בחברה פעולה של נושא משרה המהווה הפרת חובה, רשאי לדרוש את כינוס הדירקטוריון לטובת דיון בענין (בהתאם לסעיף 257 לחוק). במידה שגם לאחר הדיון בדירקטוריון קיים חשש כאמור, מצופה מהדירקטור לפנות לבית המשפט בתביעה לאכיפה/מניעת החלטת החברה. במקרים שבהם הדירקטור לא יפעל כך, יתכן שמחדלו יחשב כאי מילוי חובת הזהירות המוטלת עליו.
12. הרשות נותנת דגש רב והקפדה יתירה לסוגיית שיקול הדעת העצמאי של הדירקטור בכל החלטה שהוא מקבל.
13. מגעים בלתי פורמליים מחוץ לישיבות הדירקטוריון אסור להם שיחליפו את התהליכים הפורמליים הנדרשים. גם כאשר ישנה הסכמה "מאחורי הקלעים" הדברים חייבים לקבל אישור בדרך הפורמלית החוקית. כך, חרף העובדה שחלק מההחלטות התקבלו באופן מעשי כבר מחוץ לכתלי הישיבה, מצופה מהדירקטורים לקיים ישיבה רצינית, מעמיקה ומתעמתת, תוך הפעלת שיקול דעת עצמאי לגבי כל החלטה והחלטה שמובאת בישיבה.
14. בכוונת הרשות להתחיל לבדוק את אופן אישורם של גמולי בכירים בחברות ציבוריות. על-פי הנחיית הרשות אשר פורסמה ביום 21.1.2007, מחויבות חברות ציבוריות לפרסם פרטים מדויקים ומפורטים אודות אישור העיסקה על ידי כל המוסדות שאישורם נדרש, כולל פירוט מדוקדק של נימוקי האישור. אכיפת הנחיה זו הינה בסדר עדיפות גבוה ברשות, ובעתיד צפויות אף סנקציות בגין הפרת ההנחיה.
15. בעסקאות עם בעלי ענין, הטעונות אישורה של ועדת הביקורת, יש צורך בהחלטה מנומקת של הועדה הכוללת גם את חוות דעתו של מבקר הפנים. בדיונו של הדירקטוריון בעקבות אישור ועדת הביקורת יש צורך לדווח על החלטת ועדת הביקורת בענין, תוך פירוט הנימוקים להחלטה.
16. בענין חלוקת דיבידנדים-
16.1. יש לפעול לפי פרשנותו התכליתית של החוק בענין העקרונות לחלוקת דיבידנדים. כך, למשל, תכליתו של החוק מבחינה כלכלית לא משלימה עם מצב שבו לא מחלקים דיבידנדים בחברה למרות שהדבר אפשרי מבחינת החברה, בשל הפגיעה הקשה בבעלי המניות.
16.2. בעתיד הקרוב יחודדו המבחנים לחלוקה אסורה של דיבידנדים. במסגרתם, ידרש הדירקטוריון לבחון את דו"ח תזרים המזומנים של החברה, וייקבעו מבחנים כלכליים אחרים. הרשות אמורה לפרסם הנחיות ברורות בנושא.
אימוץ תקינת ה IFRS
17. אימוץ התקינה החשבונאית הבינלאומית (IFRS) בישראל מחייב את הדירקטוריון בחברה הציבורית להערכות כוללת, והשלכותיה על הדירקטור ותפקידו בחברה הן רבות.
18. הדירקטוריון יידרש לתשומת לב ניהולית מוגברת, ובכלל זאת לנקיטת צעדים לשם הטמעת התקינה החדשה בחברה, כדוגמת הקמת ועדה מקצועית מיוחדת שתעסוק בנושא באופן אינטנסיבי. על הדירקטוריון יהיה לזהות את הנושאים המשמעותיים לחברה בכל הקשור לאימוץ התקינה, תוך הבנת השלכות התקינה על החברה. בין נושאים אלו ניתן למנות שינויים בדיווחים ובתוצאות הכספיות, השלכות מיסוי מבחינת החברה ובעלי המניות, השלכות לגבי תשלומים לבעלי מניות או לנושאי משרה, וכן הסתמכות משמעותית על מומחים חיצוניים.
19. כל דירקטור יתבקש לעמוד מאחורי גיבוש המדיניות החשבונאית של החברה ולהיכנס לעומקו של כל צומת החלטה חשבונאי. יתכן גם שלאור זאת, יהיה צורך להתבסס על מספר רב יותר של דירקטורים בעלי רקע חשבונאי או משפטי. הדירקטור יתבקש מעתה להקשות ולהציף כל סוגיה ניהולית בעלת השלכות חשבונאיות, תוך שמירת תיעוד מפורט של תהליך קבלת ההחלטות ובחירת החלופות.
כללי
בחודש מרץ 2005 נתקבל "תיקון מס' 3" לחוק החברות – תשנ"ט, 1999 ("התיקון" ו-"החוק" בהתאמה). במסגרת התיקון, שהינו מקיף ביותר, אומצו הסדרים חדשים ונקבעו חובות חדשות הנוגעות להתנהלותן השוטפת של החברות השונות, בכלל, והחברות הציבוריות, בפרט.
לאור חשיבותו של התיקון האמור, ערכנו סקירה קצרה שעניינה הוראות חוק ותקנות חדשות המקימות לחברה ציבורית חובה למנות, הן מקרב הדירקטורים הרגילים והן מקרב הדירקטורים החיצוניים, מספר מסוים של "דירקטורים בעלי מומחיות חשבונאית ופיננסית ו/או כשירות מקצועית", כפי שמושגים אלה מוגדרים בתקנות החברות (תנאים ומבחנים לדירקטור בעל מומחיות חשבונאית ופיננסית ולדירקטור בעל כשירות מקצועית), התשס"ו-2005 ("התקנות"). ההוראות המובאות בסקירה זו נכנסו לתוקף החל מיום 20.1.06.
להלן הסקירה.
1. ככלל, על פי החוק, חלה על חברות ציבוריות, כהגדרתן בחוק (חברות שמניותיהן מוצעות למסחר בבורסה או שהוצעו על פי תשקיף, או שהוצעו לציבור מחוץ לישראל ומוחזקות בידי הציבור), אשר נתאגדו בישראל, החובה למנות, בנוסף לדירקטורים הרגילים, לפחות שני דירקטורים חיצוניים, לכהונה בת שלוש שנים שניתן להאריכה לשלוש שנים נוספות, וזאת בתוך שלושה חודשים ממועד רישומן של מניות החברה הציבורית למסחר. היה ומדובר בחברה ציבורית שמניותיה הוצעו לציבור מחוץ לישראל או שהן רשומות למסחר בבורסה מחוץ לישראל, רשאית החברה למנות כדירקטור חיצוני גם מי שאינו תושב ישראל.
2. עם כניסתו לתוקף של התיקון, התווספה לחוק גם הדרישה לפיה כדירקטור חיצוני ימונה מי שהוא "בעל כשירות מקצועית או מי שהוא בעל מומחיות חשבונאית ופיננסית", על פי הקריטריונים והמבחנים שייקבעו על ידי שר המשפטים. זאת ועוד, על פי התיקון לפחות אחד מהדירקטורים החיצוניים חייב להיות בעל מומחיות חשבונאית ופיננסית.
3. עוד נקבע בעקבות התיקון, כי לצד הדירקטור החיצוני בעל המומחיות החשבונאית והפיננסית יכהנו בחברה ציבורית גם דירקטורים (שאינם חיצוניים) בעלי מומחיות חשבונאית ופיננסית במספר מינימלי שאותו יקבע דירקטוריון החברה הציבורית, בהתחשב בסוג החברה, גודלה, היקף פעילותה ומורכבות פעילותה. במסגרת דברי ההסבר לתיקון נאמר, כי המחוקק נמנע במכוון מלנקוב במספר מינימלי מסוים של דירקטורים (שאינם חיצוניים) בעלי מומחיות פיננסית, במטרה למנוע מצב בו חברות ציבוריות יסתפקו בדרישת הסף המסוימת שתיקבע בחוק, גם כאשר פעילות החברה מחייבת מינוי מספר רב יותר של דירקטורים בעלי מומחיות חשבונאית ופיננסית. על פי דברי ההסבר לתיקון, הימנעות מקביעת מספר מינימלי כאמור, תחייב את הדירקטוריון לתת את דעתו לשאלה ולקבל הכרעה לגביה, בהתאם לפרמטרים שצוינו לעיל.
4. במסגרת התקנות, נוצק תוכן למושגים" דירקטור בעל מומחיות חשבונאית ופיננסית" ו – "דירקטור בעל כשירות מקצועית", ובין היתר, נקבע בהן, כדלקמן:
4.1. "דירקטור בעל מומחיות חשבונאית ופיננסית" הינו אדם שהשכלתו, נסיונו וכישוריו הקנו לו מיומנות והבנה של נושאים עסקיים – חשבונאיים, המאפשרות לו להבין לעומקם את הדו"חות הכספיים של החברה ולעורר דיון ביחס לאופן הצגת הנתונים הכספיים. הערכת מיומנותו החשבונאית והפיננסית של דירקטור תיעשה בידי הדירקטוריון אשר ישקול את ניסיונו של הדירקטור בסוגיות חשבונאיות האופייניות לענף בו פועלת החברה, תפקידיו של הרו"ח המבקר בחברה ציבורית ובהכנת דו"חות כספיים ואישורם על פי חוק ניירות ערך.
4.2. "דירקטור בעל כשירות מקצועית" הינו אדם שמתקיים בו אחד מהתנאים הבאים – בעל תואר אקדמי באחד מן המקצועות הבאים: כלכלה, מנהל עסקים, ראיית חשבון, משפטים ומנהל ציבורי, או שהינו בעל תואר אקדמי אחר או השכלה גבוהה אחרת בתחום עיסוקה העיקרי של החברה או בתחום הרלוונטי לתפקיד, או שהינו בעל ניסיון מצטבר של 5 שנים לפחות בשניים או יותר מהתחומים הבאים: בתפקיד בכיר בניהול עסקי של תאגיד בהיקף עסקים משמעותי, בכהונה ציבורית בכירה, בתפקיד בכיר בתחום עיסוקיה העיקריים של החברה. הערכת כשירותו המקצועית של מועמד לתפקיד דירקטור תיעשה, אף היא, בידי הדירקטוריון.
4.3. בנוסף, נקבע כי, ככלל, במסגרת ההצהרה הכללית הנדרשת ממועמד המבקש לשמש כדירקטור חיצוני, ולפיה מתקיימים התנאים הכלליים למינויו לתפקיד, על כל מועמד להצהיר גם לגבי השכלתו וניסיונו ולצרף מסמכים ותעודות התומכים בהצהרתו, לשם בחינה האם מתקיימים בו התנאים המפורטים לעיל. האמור חל גם ביחס לדירקטור רגיל המיועד לשמש בתפקידו על תקן דירקטור בעל מומחיות חשבונאית ופיננסית.